אפוטרופוס הוא אדם המתמנה לדאוג לענייניו של אדם אחר שאינו מסוגל לעשות זאת בעצמו – אדם המכונה כיום "מי שמונה לו אפוטרופוס", במקום המונח הישן "חסוי", בעקבות תיקון מס' 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
מינוי אפוטרופוס בישראל נעשה בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה כאשר מדובר בעניינים שבסמכותם. ההסדר החוקי המרכזי המסדיר את הנושא הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962, ולצידו תקנות שונות, ובהן תקנות סדרי הדין והביצוע, תקנות בנושא שכר אפוטרופוס, והשקעת כספי החסוי.
המצבים למינוי אפוטרופוס
סעיף 33(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע את המצבים שבהם רשאי בית המשפט למנות אפוטרופוס, ובהם:
- לקטין ששני הוריו נפטרו, הוכרזו פסולי דין, נשללה מהם או הוגבלה האפוטרופסות, או שאינם מסוגלים/נמנעים ממילוי חובותיהם כלפיו.
- לאדם שהוכרז פסול דין, עקב ליקוי שכלי או נפשי.
- לאדם שאינו מסוגל, דרך קבע או זמנית, לדאוג לענייניו (אישיים, רפואיים או רכושיים), ואין אחר שמוסמך ומוכן לעשות זאת במקומו.
- לאדם שזהותו טרם התבררה.
- לעובר – במקרים חריגים שבהם עולה צורך בשמירה על זכויותיו העתידיות.
שיקול הדעת לביהמ"ש במינוי האפוטרופוס לבגיר
בית המשפט מפעיל שיקול דעת רחב בהחלטה על מינוי אפוטרופוס, אך מחויב לבחון אם קיימות חלופות מתונות יותר.
- עליו לוודא שקיימת סכנה לפגיעה בזכויות או בצרכים של האדם ללא מינוי;
- שלא הופקד ייפוי כוח מתמשך בעניינים הרלוונטיים שלגביהם התבקש מינוי אפוטרופוס;
- בית המשפט ימנה אפוטרופוס רק אם לא ניתן להשיג את טובת האדם בדרך פחות מגבילה, לאחר בחינת חלופות כמו מינוי תומך בקבלת החלטות.
בית המשפט לא ימנה אפוטרופוס לאדם שמסוגל לקבל החלטות בענייניו, אלא בנסיבות מיוחדות, ורק אם אין אדם אחר שמסייע לו בפועל — וגם אז, לא תינתן סמכות לפעול בניגוד לרצונו.
תפקיד האפוטרופוס וזהות הממונה
תפקידו המרכזי של האפוטרופוס הוא לפעול לטובתו של האדם שמונה לו אפוטרופוס, לשמור עליו ועל ענייניו האישיים והרכושיים, ולמזער ככל האפשר את הפגיעה בזכויותיו, חירותו ועצמאותו. עקרון טובת האדם עומד בבסיס כל פעולה של האפוטרופוס ומנחה את שיקול דעתו.
באופן מעשי, כאשר מדובר באפוטרופוס לרכוש, עליו לנהל את נכסי האדם באחריות – לרבות ניהול חשבונות הבנק, תשלומים שוטפים, קצבאות, דיווחים לאפוטרופוס הכללי, ולעיתים גם מימוש נכסים לצורך מחייתו של האדם. כאשר המינוי הוא לעניינים רפואיים, האפוטרופוס אחראי לוודא כי האדם מקבל טיפול רפואי מתאים, תרופות נחוצות, ומעקב רפואי שוטף, תוך שיתוף פעולה עם גורמים מקצועיים.
למינוי כאפוטרופוס יכולים להתאים אדם פרטי, תאגיד, האפוטרופוס הכללי או ועדת אפוטרופסות לנפגעי השואה – ובלבד שניתנה הסכמתם לכך בכתב. במקרה של מחלוקת על זהות האפוטרופוס, יכריע בית המשפט בהתאם לשיקולי טובת האדם.
באילו מקרים האפוטרופוס נדרש לבקש את אישור ביהמ"ש לצורך ביצוע פעולה
האפוטרופוס צריך לקבל אישור מבית המשפט לפעולות מסוימות שיש להן השפעה משמעותית על זכויות או רכוש של האדם שמונה לו.
להלן מפורטים (באופן חלקי) חלק מן המצבים שבהם יידרש לאשר פעולה בבית המשפט:
- הסתלקות מעיזבון;
- מכירת נכס מקרקעין (או חתימה על חוזה שכירות לתקופה העולה על 5 שנים);
- מתן תרומות או מתנות או הלוואות בסכום העולה במצטבר על 100,000 שקלים חדשים (במקרה של הנחיות מקדימות – נדרשת בדיקה);
- משכירת כספים מקופת גמל בניגוד להוראות הדין;
חובות הדיווח של האפוטרופוס
- פרטה ראשונית – אפוטרופוס שמונה לענייני רכוש או לכל העניינים מחויב להגיש 'דוח פרטה' לאפוטרופוס הכללי תוך 90 ימים.
בפרטה יידרש האפוטרופוס לפרט בין היתר על אודות הכנסותיו החודשיות של האדם (משכורת, פנסיה, קצבאות ועוד), פרטים על הוצאות חודשיות של האדם, כספים עתידיים (כמו ירושה או פיצויים), תביעות משפטיות, פרטים בדבר חובות האדם ותשלומי חוב המגיעים לאדם, פרטי קרובים ותדירות ביקוריהם אצל האדם. - סל מחיה – טופס נוסף שעל האפוטרופוס למלא על אודות ההכנסות וההוצאות החודשיות הממוצעות של האדם. הטופס נדרש לצורך סיוע התקציב הנדרש לצרכיו של האדם שמונה לו אפוטרופוס.
- דוח עידכון תקופתי – נוסף על האמור לעיל, נדרש האפוטרופוס לדווח על מצבו האדם מבחינה אישית, רפואית, כלכלית, תוך צירוף אסמכתאות. תדירות הדיווח נכון להיום היא אחת לשנה.
סיכום:
לסיכום, מינוי אפוטרופוס מתבצע בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. ההליך נפתח בבקשה מנומקת, ובמסגרתו נשקלת נחיצות המינוי מול חלופות קיימות, כדוגמת ייפוי כוח מתמשך, ניתן למנות אפוטרופוס לתחומים מסוימים – רפואיים, אישיים או רכושיים – בכפוף להסכמתו של המועמד לתפקיד.
אם אתם שוקלים מינוי אפוטרופוס עבור אדם קרוב וזקוקים להכוונה – ניתן לפנות למשרדנו לצורך בחינת המקרה הספציפי וליווי מקצועי בהליך.