ייפוי כוח מתמשך וסעיף אי-ביטול: מה קורה אם הממנה מתחרט?
ייפוי כוח מתמשך מאפשר לאדם בגיר, בעודו בעל כשירות, לקבוע מראש מי יטפל בענייניו האישיים, הרפואיים או הרכושיים אם בעתיד יחדל להיות מסוגל להבין בדבר ולקבל החלטות בענייניו. זהו כלי משפטי שנועד לשמר את רצונו של האדם ולתת עדיפות להחלטות שקיבל מראש, על פני פתרונות מגבילים יותר כמו מינוי אפוטרופוס.
ככלל, ממנה רשאי לבטל ייפוי כוח מתמשך באמצעות הודעה בכתב למיופה הכוח, והביטול נכנס לתוקף עם מסירת ההודעה. החוק מוסיף כי גם אם לא נמסרה הודעה לאפוטרופוס הכללי, אין בכך כשלעצמו כדי לפגוע בתוקף הביטול, כל עוד מיופה הכוח קיבל הודעה כדין.
אבל כאן נכנס לתמונה סעיף חשוב במיוחד: סעיף אי-ביטול. לפי סעיף 32כג(ד) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הממנה רשאי לקבוע במפורש בייפוי הכוח שהמסמך יישאר בתוקף גם אם בעתיד יודיע שהוא מבקש לבטלו, כאשר באותו שלב כבר אינו בעל כשירות. אם נקבע סעיף כזה, ייפוי הכוח אינו מתבטל אוטומטית, ונדרשת פנייה לבית המשפט כדי לבטלו.
מבחינה מעשית, המשמעות היא כפולה. מצד אחד, סעיף אי-ביטול מעניק הגנה חזקה יותר לרצון המוקדם של הממנה, כפי שנקבע כאשר היה כשיר וצלול. מצד שני, הוא מצמצם את האפשרות לחזור מהמסמך בקלות בשלב מאוחר יותר, ועלול להפוך את שאלת הביטול להליך משפטי של ממש.
הסוגיה הזו עלתה לאחרונה בהחלטה של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מיום 16.6.2026, בתמ"ש 46814-09-25. באותו מקרה התבקש בית המשפט להפעיל ייפוי כוח מתמשך למרות שבוטל, בטענה שהביטול נעשה כאשר הממנה לא היה כשיר. בית המשפט לא הכריע עדיין אם הביטול תקף, אבל הבהיר שמדובר במחלוקת מהותית המחייבת בירור עובדתי ומשפטי מלא.
עוד קבע בית המשפט כי כאשר קיימת תניית כבילה, יש לבחון בזהירות אם הממנה הבין את משמעות הביטול, אם פעל מרצון חופשי, ואם הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. לכן, במקרים כאלה לא מדובר רק בשאלה טכנית של מסירת הודעת ביטול, אלא בבחינה עמוקה של כשירות, רצון ונסיבות.
מבחינה פרקטית, יש כמה נקודות שחשוב להכיר. ראשית, לא כל בקשת ביטול תספיק כאשר יש סעיף אי-ביטול – במיוחד אם הנטען הוא שהממנה כבר לא היה מסוגל להבין בדבר. שנית, במקרה של מחלוקת, בית המשפט עשוי לבדוק מסמכים רפואיים, נסיבות החתימה או הביטול, עדויות של בני משפחה ומעורבות אפשרית של צדדים שלישיים. שלישית, עצם קיומה של תניית אי-ביטול אינו מבטל לחלוטין את האפשרות לתקוף את ייפוי הכוח, אך הוא בהחלט מעלה את הרף ומחייב בירור מסודר יותר.
לכן, לפני שמוסיפים סעיף אי-ביטול, כדאי לשאול כמה שאלות מעשיות: האם יש חשש עתידי להשפעה חיצונית על הממנה, האם הרצון הוא ליצור יציבות מקסימלית במסמך, והאם הממנה מבין שהוא מקשה בכך על אפשרות ביטול עתידית. במקרים מתאימים זו יכולה להיות הגנה חשובה מאוד, אך היא דורשת ניסוח מדויק והבנה מלאה של ההשלכות.
השורה התחתונה היא שסעיף אי-ביטול יכול לחזק משמעותית את ההגנה על רצונו המקורי של הממנה, אך גם להפוך כל ניסיון עתידי לבטל את ייפוי הכוח למורכב יותר משפטית. לכן חשוב לקבל ייעוץ מדויק בעת עריכת המסמך, ולבחון אם הסעיף מתאים באמת לנסיבות האישיות והמשפחתיות של הממנה.
