שער הצהוב שנסגר ברגע הלא נכון: מי משלם כשהשער החשמלי של היישוב פוגע ברכב?
בפסק דין מיום 10.5.2026 דן בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת בשאלה מי אחראי לנזק שנגרם לרכב מפגיעת שער חשמלי בכניסה ליישוב גן נר. בית המשפט קיבל את תביעת השיבוב בחלקה, קבע כי האגודה השיתופית אחראית לנזק, אך ייחס לנהג אשם תורם בשיעור של 20%.
לפי פסק הדין, הרכב היה מבוטח על ידי מגדל, וביום 14.4.2022, בעת שעבר בשער הכניסה ליישוב, נסגר השער על הרכב וגרם לו נזק. חברת הביטוח, ששילמה למבוטח תגמולי ביטוח, הגישה תביעת שיבוב על סך 10,756 ש"ח, הכוללים נזק ישיר ושכר טרחת שמאי.
האגודה השיתופית טענה כי אין לייחס לה אחריות. בין היתר נטען לשיהוי בהגשת התביעה, לאחריות של המועצה האזורית גלבוע ו/או משרד הביטחון לשער, להיעדר שומר מטעמה במקום, ולכך שהאחריות למעבר בטוח מוטלת על הנהג. בנוסף נטען כי הפגיעה כלל לא נגרמה מהשער אלא מעמוד המצוי בצד המעבר.
תחילה בחן בית המשפט מי הגורם האחראי לשער. נקבע כי ביישובים קהילתיים קיימת הבחנה בין הוועד המקומי, שהוא גוף מוניציפלי, לבין האגודה השיתופית, שהיא גוף פרטי נפרד. עם זאת, ההבחנה העיונית הזו אינה פוטרת אוטומטית את האגודה מאחריות, במיוחד כאשר לא הוצגו ראיות ברורות לחלוקת הסמכויות בין הגורמים השונים.
בית המשפט נתן משקל לכך שמעדות הנהג עלה כי נגבתה ביישוב תוספת תשלום עבור שמירה, בעוד שהאגודה לא הכחישה כי נגבים סכומים כאלה ולא הבהירה שאינם נגבים על ידה. עוד נקבע כי האגודה לא הביאה ראיות שיבהירו מי אחראי להחלפת השער, לתחזוקתו ולתקינותו. על רקע זה נקבע כי האגודה אחראית לתקינות השער, הן כבעלת זכויות במקרקעין והן לכל הפחות כמחזיקה בהם.
בית המשפט הוסיף כי גם אילו היו מעורבים גורמים נוספים, כגון הוועד המקומי או המועצה האזורית, לא היה בכך כדי לפטור את האגודה. לכל היותר היה מדובר במעוולים במשותף, והניזוק רשאי לתבוע אחד מהם.
אשר לנסיבות התאונה עצמה, בית המשפט קבע כי מן הראיות עולה שהרכב נפגע מהשער. בהודעה למבטחת תואר כי הנהג נעצר לפי הוראת השומר, קיבל סימון להמשיך, ואז השער פגע בצדו הימני של הרכב. בית המשפט ציין כי גרסה זו מתיישבת עם העדויות ועם אופן התרחשות האירוע.
חיזוק נוסף נמצא בראיות הפיזיות: בתמונות הרכב נראה צבע צהוב באזור הפגיעה, דבר שתמך במסקנה שהפגיעה נגרמה מן השער עצמו. עוד צוין כי עד מטעם האגודה אישר שהרבש"ץ של היישוב היה מודע לאירוע לאחר שזה דווח לו.
מן העדויות עלה גם כי השער פעל באמצעות אפליקציה ונפתח לתושבי היישוב, בעוד שהסגירה נעשתה אוטומטית לאחר זמן השהיה מסוים. כן צוין שלשער הייתה עינית שאמורה לזהות תנועה ולמנוע פגיעה. מכאן הסיק בית המשפט כי אם הרכב כבר החל לעבור ובכל זאת נפגע, קיימת אפשרות סבירה לליקוי או תקלה בשער.
נקודת המפתח המשפטית בפסק הדין הייתה סעיף 38 לפקודת הנזיקין, הקובע כי כאשר נזק נגרם על ידי "דבר מסוכן", עובר הנטל אל הנתבע להוכיח שלא התרשל. בית המשפט קבע כי הפסיקה הכירה בשער חשמלי כ"דבר מסוכן", ולכן משהאגודה הוכרה כאחראית לשער, הנטל עבר אליה.
האגודה לא עמדה בנטל זה. בית המשפט הדגיש שלא הוצגו מסמכים המעידים על בדיקות תחזוקה שוטפות, טיפולים תקופתיים, תיעוד של פניות על תקלות, או מסמכים המלמדים מתי הוחלף השער ומדוע. בנוסף עלה מן העדויות כי השער הוחלף מאז התאונה, וכי הוזכרו גם מקרים נוספים של תקלות או פגיעות. מכל אלה הסיק בית המשפט כי האגודה לא הוכיחה שלא התרשלה.
לצד זאת, בית המשפט לא פטר את הנהג מאחריות. נקבע כי מאחר שהשער פועל אוטומטית ונסגר לאחר זמן השהיה קבוע, היה על הנהג לוודא שהמעבר בטוח ושאין מדובר בשער המצוי בשלבי סגירה. בשל כך הוטל עליו אשם תורם בשיעור של 20%.
מבחינה כספית, בית המשפט קבע כי הנזק המוכח עומד על 10,756 ש"ח. לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 20%, חויבה האגודה לשלם לתובעת 8,604.80 ש"ח. נוסף על כך נפסקו הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ש"ח.
פסק הדין מעביר מסר ברור – שער חשמלי בכניסה ליישוב אינו רק אמצעי נוחות, אלא מתקן שעלול להיחשב "דבר מסוכן" בדיני הנזיקין. מי שאחראי עליו צריך להיות מסוגל להראות תחזוקה מסודרת, בדיקות ותיעוד. בהיעדר תשתית כזו, וכאשר נגרם נזק, האחריות עלולה להיות מוטלת עליו. מנגד, גם נהג העובר בשער אוטומטי חייב לנהוג בערנות, משום שרשלנות תורמת מצדו עשויה להפחית את הפיצוי.