זכות המלצה באגודה שיתופית אינה נכס סחיר: בית המשפט אישר את ביטול הליכי ההמלצה במושב שובה

ביום 14.9.2026 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, ערעור על החלטות רשמת האגודות השיתופיות בעניין הליכי ההמלצה למגרשי הרחבה במושב שובה (עמ"נ 65214-08-26). בית המשפט אישר את ביטול הליכי ההמלצה ביחס לכל 93 מגרשי ההרחבה, ודחה בקשה להחריג התחייבות פרטנית שניתנה למערערים – בעלי זכויות בנחלה במושב שטענו לזכות לבחור מגרש נוסף בהרחבה – במסגרת הסכם פשרה. בית המשפט קבע כי זכות המלצה באגודה שיתופית אינה נכס קנייני סחיר, אלא סמכות מינהלית שיש להפעילה בשוויון ובהגינות.

אם המושב שלכם מקדם הרחבה, או אם קיבלתם בעבר הבטחה למגרש, פסק הדין עשוי להיות רלוונטי עבורכם.

מה קרה במושב שובה?

בעקבות תלונות על אי-סדרים, מונה חוקר לפי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות. בדוח הביניים שלו קבע החוקר כי האגודה אפשרה ספסרות במקרקעי ציבור וחלוקת כספים אסורה, באמצעות סחר שיטתי בזכויות המלצה בתמורה לכסף.

החוקר מצא גם כי הליכי ההקצאה התנהלו בחוסר שקיפות ביחס לקריטריוני הזכאות, תוך העדפת מקורבים וניגודי עניינים חמורים של חברי הוועד. לפי הדוח, ועד ההנהלה קיבל החלטות שלא כדין וללא תיעוד בפרוטוקולים, ולא התקיימו אספות כלליות כדין בנושאי הקצאת המגרשים וגריעת השטחים.

עמדת רשמת האגודות השיתופיות

ביום 2.7.2026 אימצה רשמת האגודות השיתופיות את המלצות החוקר והורתה על ביטול מוחלט וגורף של כלל הליכי ההמלצה ביחס ל-93 מגרשי ההרחבה. בהחלטתה עמדה הרשמת על כך שמגרשי ההרחבה הם מקרקעי ציבור השייכים למדינה ומנוהלים בידי רשות מקרקעי ישראל, ולאגודה אין בהם זכות קניינית. מכאן קבעה רשמת האגודות השיתופיות כי לאגודה לא הייתה סמכות להתחייב להקצאת מגרשים בפרויקט הרחבה עתידי.

הרשמת הוסיפה כי הסכם או התחייבות כספית בין חברים בקשר לזכות המלצה בטלים מעיקרם, וכי כספים שנגבו בקשר לכך מהווים גבייה אסורה שיש להשיבה.

ההסכם שהמערערים ביקשו לאכוף

המערערים רכשו זכויות בנחלה במושב, אך חלק מהנחלה היה תפוס ומעובד בידי צד שלישי. בעקבות זאת ניהלו הליך משפטי ממושך, שבסיומו ניתן בשנת 2015 פסק דין מוסכם אשר עיגן את זכותם לנהל משא ומתן ולהגיע להסדר פשרה כספי.

בשנת 2016 נחתם הסכם משלים, שלפיו המערערים יוותרו באופן הדדי על תביעותיהם הכספיות, שערכן מוערך, לטענתם, ביותר מ-3 מיליון ש"ח. בתמורה התחייבה האגודה להעניק להם זכות לבחור מגרש נוסף בהרחבה עבור מומלץ מטעמם.

המערערים ביקשו מרשמת האגודות השיתופיות להחריג את עניינם מהביטול הגורף. בקשתם נדחתה ביום 20.7.2026. הרשמת קבעה כי החרגה פרטנית תעמוד בסתירה להנמקה העקרונית שבבסיס החלטתה, וכי רשות מקרקעי ישראל היא הגורם היחיד המוסמך להקצות מגרשים.

הרשמת הוסיפה כי העובדה שההתחייבות ניתנה במסגרת הסכם פשרה אינה מקנה לה תוקף, וכי ויתור על תביעה כספית כמוהו כתמורה כספית אסורה.

טענות המערערים בערעור

המערערים טענו, בין היתר, כי רשות מינהלית אינה מוסמכת לבטל זכות חוזית שמקורה בפסק דין חלוט. הם הוסיפו כי לא שילמו כסף לאגודה, אלא ויתרו על עילת תביעה לגיטימית, וכי הסתמכו על התחייבות האגודה.

עוד טענו המערערים כי נפגעה זכות הטיעון שלהם, מאחר שלא זומנו לחקירה, לא נשמעו לפני החוקר או הרשמת, ולא ניתנה להם הזדמנות להגיב לדוח הביניים טרם ביטול זכויותיהם.

מדוע נדחה הערעור?

בית המשפט דחה את הערעור ללא צורך בתגובת המשיבים, לאחר שמצא כי אין לו סיכוי להתקבל.

• זכות ההמלצה היא סמכות מינהלית ולא נכס סחיר:

בית המשפט קבע כי זכות ההמלצה של האגודה אינה נכס קנייני שניתן לסחור בו, אלא סמכות מינהלית שיש להפעיל באופן שוויוני והוגן. לכן, התחייבות להעניק זכות לבחירת מגרש כנגד ויתור על תביעה כספית ניתנה בחריגה מסמכות. האגודה לא הייתה רשאית להעניק את מה שהתיימרה להעניק, ואין בכך כדי להקנות למערערים זכות שלא כדין על חשבון אחרים.

• הסכם פשרה אינו מכשיר התחייבות בלתי חוקית:

בית המשפט קבע כי ההסכם המשלים נוגד את עקרונות המשפט המינהלי ואת החלטות מועצת מקרקעי ישראל. לכן הוא בלתי חוקי ובטל מעיקרו, גם אם נערך כהסכם פשרה בעקבות הליך משפטי.

• בית המשפט לא מצא פגיעה בזכות הטיעון:

נקבע כי המערערים הביאו לפני הרשמת את טענתם בעניין ההסכם, והרשמת דנה בה ודחתה אותה. בית המשפט הוסיף כי גם אילו היה מקום לקבוע שנגרעה זכות הטיעון – והוא לא סבר כך – לא היה בכך כדי להצדיק התערבות, בהתאם לדוקטרינת הבטלות היחסית, שכן ההחלטה נכונה לגופה. שמיעת טענותיהם לא הייתה יכולה להקנות לאגודה סמכות שלא הייתה לה מלכתחילה.

• שיהוי בהגשת הערעור

בית המשפט ציין כי ניתן היה לדחות את הערעור גם מחמת שיהוי. לפי טענת המערערים, האגודה נדרשת להשלים את הליך ההמלצה בקרוב, במסגרת לוח זמנים שקבעה רשות מקרקעי ישראל, שאם לא כן עלולה האגודה לאבד את סמכות ההמלצה. למרות זאת, הערעור הוגש רק ביום 24.8.2026, כמעט חודשיים לאחר ההחלטה הראשונה של הרשמת.

עם זאת, בית המשפט הבהיר כי למערערים שמורות טענותיהם הכספיות נגד האגודה, והם רשאים לבררן בערכאות האזרחיות המתאימות. מה שאין ביכולתם לעשות הוא לאכוף התחייבות בלתי חוקית להקצאת מקרקעי ציבור בפטור ממכרז.

מה המשמעות לאגודות ולחברים?

• אין להבטיח מגרש כתמורה. אגודה אינה רשאית להבטיח מגרש בהרחבה כפיצוי, כתמורה לוויתור על תביעה או כחלק מעסקה עם חבר.

• אין לגבות כסף בקשר לזכות המלצה. לפי החלטת רשמת האגודות השיתופיות, הסכם או התחייבות כספית בקשר לזכות המלצה בטלים, והכספים שנגבו בקשר לכך מהווים גבייה אסורה שיש להשיבה.

• הקצאת מגרשים מחייבת הליך שקוף ושוויוני. כפי שהמליץ החוקר במקרה זה, מושב המקדם הרחבה צריך לקבוע מראש קריטריונים שוויוניים ואובייקטיביים, לקבל החלטות כדין, לתעד אותן כנדרש ולנהל ניגודי עניינים של חברי הוועד.

• מקבלי התחייבויות קודמות צריכים לבחון את זכויותיהם. מי שקיבל הבטחה למגרש או התחייבות דומה צריך לבחון בהקדם את מצבו ואת זכויותיו הכספיות האפשריות.

לסיכום

פסק הדין בעניין מושב שובה מחזק עיקרון מרכזי: זכות המלצה באגודה שיתופית נועדה לשרת את כלל הזכאים באופן שוויוני, ואינה נכס שהאגודה רשאית לסחור בו – לא תמורת כסף ולא תמורת ויתור על תביעה.

מדובר בפסק דין של בית המשפט המחוזי, שניתן ללא תגובת המשיבים, אך הוא נשען על פסיקה קודמת בנושא. למושבים המקדמים פרויקטי הרחבה כדאי לבחון לאורו התחייבויות שניתנו בעבר, את אופן קבלת ההחלטות ואת תקינות הליכי ההמלצה.

לייעוץ בנושא הליכי המלצה והקצאת מגרשים במושבים, ניתן לפנות למשרדנו.