הטלה ראשונית של ארנונה על ידי ועד מקומי – התנאים, האישורים והמגבלות שחשוב להכיר

רקע:

בשלטון הדו-רובדי במועצות האזוריות, סמכות הוועד המקומי להטיל ארנונה אינה עצמאית. כדי שחיוב הארנונה יהיה חוקי, לא מספיקה החלטה של היישוב; נדרש אישור מפורש של המועצה האזורית, ובמקרים של הטלה ראשונה – גם אישור של שרי הפנים והאוצר. ללא עמידה בדרישות החוק ובפרוצדורה הנחוצה, החיוב עלול להתבטל.

הבחנה בין החלטה עקרונית להטלה בפועל

עבור ועדים מקומיים, הטלה ראשונה של ארנונה אינה נחשבת רק מהחלטה עקרונית או חקיקת צו מיסוי, אלא מהפקת השומה והשתת הארנונה בפועל. כלומר, גם אם התקבלה החלטה עקרונית להטיל ארנונה לפני כניסתו לתוקף של סעיף 9ב לחוק ההסדרים (1.1.2005), אם הפקת השומות בפועל נעשתה לאחר מכן, נדרש אישור השרים (הדגש הוא על מועד ההטלה ולא על מועד ההחלטה העקרונית על הטלה).

לדוגמא – ישוב פלוני קיבל החלטה עקרונית להטיל ארנונה בתאריך 31.12.2004 – אם הפקת שומות הארנונה נעשו בתאריך 10.1.2005 – נדרש אישור השרים לכך.

הגבלות על שיעורי ארנונה בהטלה ראשונה:

כאשר מדובר בהטלה ראשונה של ארנונה על ידי ועד מקומי, לא חלה עליו מגבלה על שיעור ההעלאה ביחס לשנה קודמת, אלא רק על הסכומים המזעריים והמרביים הקבועים בתקנות ההסדרים.

תקנה 11 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007, קובעת כי לעניין הסכום המזערי והמרבי, יראו את הארנונה המוטלת על נכס בתחום ועד מקומי כסכום המצטבר של הארנונה המוטלת על ידי הוועד המקומי והמועצה האזורית יחד.

המשמעות היא שהוועד המקומי והמועצה נחשבים כ"קופה אחת" לצורך עמידה במגבלות החוק, מה שמונע גביית יתר מהתושבים ומהעסקים ביישוב.

לדוגמה – אם המדינה קבעה שתקרת הארנונה למגורים היא 50 ש"ח למ"ר, והמועצה האזורית גובה 45 ש"ח – לוועד המקומי מותר לגבות לכל היותר 5 ש"ח נוספים, כדי שהסכום הכולל לא יחרוג מהחוק.

כיצד יחושב שטח הארנונה בועד המקומי?

סעיף 133 (ב) לצו המועצות האזוריות קובע – כי "ועד המקומי ישתמש לצורכי הטלת מסים וארנונה כללית בשומות המועצה שנקבעו לנכסים בתחום הנהלתו". כלומר הועד המקומי עושה שימוש בסקר נכסים אחרון שפורסם ע"י המועצה באותו יישוב ומסתמך על מדידות המועצה (אם אין כזה – לועד הסמכות לערוך בעצמו את השומות).

מי מבצע בפועל את הגבייה מהתושבים?

סעיף 133(ג) לצו המועצות האזוריות קובע כי ככלל, מסי ועד מקומי ייגבו על ידי המועצה ויועברו לוועד (בניכוי הוצאות הגבייה), אלא אם המועצה הסמיכה את הוועד לגבותם בעצמו.

השלבים המעשיים בדרך לאישור

קבלת טפסי בקשה רשמיים מהמועצה האזורית; קיום ישיבת ועד ייעודית ואישור עקרוני ברוב (כולל אישור תעריפים ופרוטוקול מסודר); שליחת הודעה רשמית לנישומים ביישוב על הכוונה לאשר ארנונה; גיבוש נימוקים משפטיים וכלכליים להצדקת הגבייה והגדרת הצרכים היישוביים; העברת הבקשה לאישור והצבעה במליאת המועצה; והגשת התיק לבדיקה וחתימה סופית של משרד הפנים (ייתכן והפרוצדורה והדרישות לקבל האישור שונות בכל מוא"ז).

לסיכום

חשוב להבין כי הליך הטלת ארנונה ראשונה נתון לביקורת שיפוטית הדוקה. משרד הפנים מחמיר מאוד בבדיקת הבקשות, וכל סטייה פרוצדורלית או חוסר בנימוקים משפטיים עלולים לחשוף את ההחלטה לתקיפה משפטית ולהוביל לבטלותה.

כדי למזער פגמים שעלולים להביא לביטול החיוב ולהבטיח שהתהליך יעבור בצורה חלקה מול כל הערכאות, מומלץ לבצע את המהלך בליווי משפטי מתאים כבר מהשלב הראשון.