הצעת התיקון לתקנות הערבות ההדדית בקיבוץ המתחדש

רקע: מהן תקנות הערבות ההדדית ולמה הן נועדו?

בשנת 2005 הותקנו תקנות מיוחדות בעקבות מעברם של קיבוצים רבים ממודל היסטורי של "קיבוץ שיתופי" למודל של "קיבוץ מתחדש". מטרתן המרכזית של תקנות אלה הייתה לייצר מודל משפטי וכלכלי מחייב שיגן על חברי הקיבוץ, ובפרט על החברים הוותיקים המשתייכים ל"דור המייסדים".

ההסדר שעוגן בתקנות שאב השראה מפרקטיקה שכונתה "מודל רשת הביטחון". הרציונל היה ברור: מאחר שבקיבוץ המתחדש אין עוד סיפוק צרכים מלא לחבר (כפי שהיה נהוג בקיבוץ השיתופי), נדרש מנגנון שיבטיח רצפת הכנסה ויעניק תמיכה כלכלית לחברים שאין להם מקורות הכנסה מספיקים לקיום בכבוד.

הצורך בתיקון: הפער בין ההנחות המקוריות למציאות בשטח

תקנה 3 לתקנות הערבות ההדדית היא לב ליבו של התיקון המוצע. התקנה המקורית נועדה לשמור על זכויות החברים שהגיעו לגיל פרישה, וזאת באמצעות מנגנון שמחייב את הקיבוץ להשלים את קצבתם הפנסיונית לסכום מזערי (רצפת פנסיה) שנקבע בתקנות (40% מהשכר הממוצע כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי). מנסחי התקנות יצאו מנקודת הנחה אופטימית, לפיה לרוב החברים יש זכויות פנסיה ממקורות עצמאיים, ולכן הקיבוץ יידרש להכניס את ידו לכיס ולהשלים פנסיה מקופתו רק במקרים מעטים.

ואולם, המציאות טפחה על פני הקיבוצים. עם השנים התברר כי חברים רבים פונים ומבקשים השלמה פנסיונית מקופת הקיבוץ – בסדרי גודל שהאגודות כלל לא צפו.  כיצד זה קרה? דברי ההסבר לתיקון חושפים כי התקנה סובלת מ"לקונה" (חֶסֶר בחוק) ומעיוות כלכלי. הנוסח הקיים כיום לחישוב ההשלמה הפנסיונית אינו לוקח בחשבון את כלל נכסיו והכנסותיו של החבר. כתוצאה מכך, נוצר מצב אבסורדי בו חבר עשוי לדרוש ולקבל השלמת פנסיה מקופת הקיבוץ, גם אם במקביל יש לו הכנסות משמעותיות ממקורות אחרים (כגון שכר דירה מנכס בעיר שהתקבל בירושה, מניות, הון או קופות שונות).

עיוות נוסף נוגע להתעלמות מהתא המשפחתי. המצב הקיים אינו בוחן את בני הזוג כיחידה כלכלית אחת, למרות שהם חיים באותו בית ונושאים יחד בהוצאות משק הבית המשותף. כך, נוצר מצב בו קיבוץ נדרש להשלים פנסיה לחבר, אף אם בן זוגו נהנה מפנסיה גבוהה מאוד.

השינויים המרכזיים בהם מטפל התיקון – מבט הוליסטי על נכסי החבר והתא המשפחתי:

התיקון המוצע מבקש לעשות סדר, לסגור את הפרצות, ולהתאים את לשון החוק למציאות הכלכלית. מעתה, חישוב ההשלמה הפנסיונית יתחשב כמעט בכל מקור כלכלי שעומד לרשות החבר ובן זוגו.

הטבלה הבאה מרכזת את ההבדלים המשמעותיים בין המצב הקיים לתיקון המוצע:

הסתייגות בקשר ל"תקופה השיתופית" אחת מנקודות האיזון הקריטיות ביותר בטיוטת התיקון נועדה להגן על החברים הוותיקים בכל הנוגע לעברם. המחוקק מבקש להבחין בין התקופה שבה הקיבוץ היה שיתופי לחלוטין, לבין התקופה שלאחר מעברו לסטטוס של "קיבוץ מתחדש" (מועד המוגדר בתקנות כ"מועד השינוי").

התיקון קובע סייג מפורש: ביחס לחלק של הפנסיה שנצבר בתקופה שקדמה לשינוי (קרי, התקופה השיתופית), הקיבוץ יהיה רשאי לנכות אך ורק זכויות גמל שעמדו לזכות החבר או בן זוגו. כלומר, על שנות הוותק השיתופיות, הקיבוץ לא יוכל לקזז מהחבר נכסים חיצוניים או הכנסות אחרות לצורך השלמת פנסיה .עוד מובהר כי הקיבוץ יוכל לקזז את אותן זכויות גמל בין אם הן משולמות לחבר כקצבה חודשית, ובין אם החבר החליט "להעלים" אותן (לפדות, להוון, או להעביר לאחר ללא הסכמת הקיבוץ).

לסיכום

טיוטת התיקון משקפת קשב רגולטורי למציאות המשתנה. היא מבקשת לדייק את "רשת הביטחון" כך שתעניק סיוע אמיתי למי שבאמת זקוק לו, תוך הגנה על קופת הקיבוץ מפני דרישות תשלום כפולות מצד חברים אמידים הנהנים מנכסים פרטיים משמעותיים. לקיבוצים המתחדשים ולחבריהם מומלץ לעקוב מקרוב אחר אישור התקנות, שכן צפויה להן השפעה כלכלית ישירה על תקציב הקיבוץ ועל כיסם של החברים בגיל הפרישה.